אתרי גטו ורשה - פתיח
השבוע נמשיך את הסיור בוורשה, ונתחיל לבקר באתרים המעטים ששרדו מגטו וורשה. הסיבה למיעוט האתרים מהגטו היא שבמהלך דיכוי מרד גטו וורשה באפריל - מאי 1943, ולאחר מכן, במהלך דיכוי המרד הפולני באוגוסט – ספטמבר 1944, הפעילו הגרמנים כח צבאי בלתי מרוסן שכלל שריפת בתים שלמים על יושביהם והפצצות כבדות מן האוויר. בסיום המלחמה, נותרו בוורשה מעט מאוד מבנים העומדים על תילם, ואשר בהם ניתן לבקר כיום ולקבל תחושה של המקום באותה תקופה.
ערב מלחמת העולם השניה היו בוורשה כ-375,000 יהודים שהיוו כ- 29% מאוכלוסיית העיר. ברחובות וורשה בה כל אדם שלישי הוא יהודי, ניתן למצוא ציונים ואנשי בונד, חרדים וחילונים, פוליטיקאים ועסקנים, סופרים ומשוררים, עובדי כפיים וסוחרים. בקהילה היהודית פועלות כל תנועות הנוער, כל זרמי החינוך וכל המוסדות הקהילתיים. בוורשה יוצאים לאור עיתונים, כתבי עת וספרים בעברית וביידיש, ובקהילה מתנהלים חיי תרבות עשירים – תיאטרון יהודי, בתי קולנוע, ערבי ספרות ושירה. בבתי הקפה שבלב האזור היהודי ניתן למצוא את מיטב משוררי פולין שמוצאם יהודי כמו יוליאן טובים וסלונימסקי ובמקום אחר חולמים ביידיש י.ל. פרץ ושלום אש.
את המציאות הזו משנה המלחמה שפורצת ב 1 ספטמבר 1939 מן הקצה אל הקצה. בתקופה שבין ספטמבר 1939 (הכיבוש הגרמני) לנובמבר 1940 (הקמת הגטו), היהודים מהווים קרבן להתעללות ואפליה על רקע אנטישמי וגזל הרכוש היהודי בחנויות ובבתים. כמו כן, הגרמנים מבודדים את האוכלוסיה היהודית מסביבתה הפולנית באמצעות שורה ארוכה של חוקים וצווים כמו סימון היהודים בסרט כחול לבן, מניעת השימוש במרחב הציבורי, איסור נסיעה ברכבות, איסור ללמוד בבתי ספר ציבוריים ועוד.
באוקטובר 1939 הוקמה בפקודת הגרמנים "מועצת היהודים" - היודנראט בראשות אדם צ'רניאקוב וב- 12 באוקטובר 1940 (ערב יום הכיפורים תש"א) נותנים הגרמנים ליודנראט פקודה להקמת הגטו. בהתאם לפקודה על כל התושבים היהודים של העיר להתרכז באיזור מתוחם עד ליום 16 בנובמבר 1940. בהמשך לכך, ניתנה ליודנראט הוראה להקים את חומת הגטו ולממן הקמתה מכספי הקהילה היהודית. ב-16 בנובמבר 1940 נסגר הגטו - אין יוצא ואין בא. מהגטו אסור היה לצאת והפרת הוראה זו גררה עונש מוות. היהודים, שלא ידעו על הצפוי להם, מקבלים את סגירת הגטו בתדהמה.
חומת גטו ורשה
חומת גטו וורשה מקיפה 73 רחובות מתוך כ-1,800 רחובות העיר וכ-1483 בנייני מגורים. בתקופת השיא חיו בגטו כ 450,000 יהודים, כ-30% מאוכלוסיית העיר, בשטח שהיה 2.4% מתחומי העיר. את הגטו הקיפה חומת לבנים בגובה כ-3 מ', שאורכה 18 ק"מ ובתוך הגטו הסגור לא היו אף גינה או פארק. כך נוצר בית כלא ענקי לכמעט חצי מליון בני אדם.
מובן כי תנאי החיים בגטו היו בלתי נסבלים בשל צפיפות נוראית כאשר בכל דירה חיו כ- 32 בני אדם בממוצע, ומעבר לחוסר הנוחות והיעדר מוחלט של פרטיות, יצרה הצפיפות מציאות בה היה בלתי אפשרי לשמור על תנאי הגיינה מינימליים. התזונה הדלה של אוכלוסיית הגטו, ביחד עם הצפיפות ותנאי ההיגיינה יצרו תנאים להתפשטות מהירה של מחלות כמו טיפוס ודיזנטריה, שהביאו לתמותה בהיקף ניכר - במהלך שנת 1941 מתו בגטו מרעב ומגפות כ- 100,000 איש.
בית החולים "ברסון" לילדים
בית החולים הוקם בשנת 1878 במימון משפחת ברסון – משפחה בעלת ממון בקהילה היהודית. הוא ניבנה כבי"ח כללי, אך לאחר מספר שנים הפך לביה"ח לילדים, ובו אושפזו גם ילדים שאינם יהודים. החל משנות ה- 30 ביה"ח נוהל על ידי ד"ר אנה בראודה-הלר. תקופה מסויימת, עוד לפני מלחה"ע ה-2, עבד כאן ד"ר יאנוש קורצ'ק. בין אנשי הצוות היה גם מרק אדלמן, לימים רופא בעצמו, שהיה ממנהיגי הבונד ומחתרת האי"ל בגטו.
כשהוקם הגטו, ביה"ח לילדים המשיך לתפקד, אולם כתוצאה מריבוי המאושפזים עקב מחלות מדבקות כתוצאה מתנאי החיים בגטו, מלאי המזון והתרופות אזל תוך פרק זמן קצר.
ד"ר אנה בראודה-הלר, רופאת-ילדים ומנהלת בית החולים המשיכה בתפקידה וניסתה ככל האפשר לשמור על רמת הטיפול הרפואי לילדים, על אף האפשרות לעבור לצד הארי ולהסתתר וכך להישאר בחיים. אבל היא בחרה להישאר בגטו ונספתה במהלך מרד גטו ורשה, באפריל 43.
הדילמות עימן נאלצו להתמודד ד"ר בראודה והרופאים בביה"ח היו קשות ביותר : מהו סדר העדיפויות בחלוקת תרופות כשיש מחסור – האם לתת תרופה לחולה שזקוק להן ביותר או לחולה שסיכוייו לשרוד גבוהים יותר? האם לתת מזון לחולה ששעותיו ספורות או להגדיל את כמות המזון לזה שסיכוייו גבוהים יותר להחלמה? האם לטפל בילד שיכול להדביק את הרופא במחלה מסוכנת? ומה לעשות בילד שהוריו השאירוהו מתחת לחלון ביה"ח, רעב, רועד מקור ומתחנן לפרוסת לחם, כשכבר אין אוכל ותרופות לילדים הנמצאים בביה"ח?
ביולי 1942, בעת האקציה הגדולה לחיסול הגטו, הילדים ומרבית הסגל הרפואי נשלחו להשמדה. חלק קטן מן הסגל הצליח לברוח לצד הארי.
לאחר המלחמה, בין השנים 1945-1950, שימש המבנה כמקום מושבו של הוועד המרכזי של יהודי פולין. ב- 1950 המבנה שופץ, וכיום משמש שוב כבי"ח לילדים.
תמונה מארכיון יד ושם
הבית ברחוב ואליצוב 14 – משורר הגטו ולאדיסלאב שלנגל
בבית ברחוב ואליצוב 14 חי בתקופת הגטו המשורר ולאדיסלב שלנגל, שכתב את המילים לשיר "כאן התחנה טרבלינקה" ולעוד שירים רבים.
ולאדיסלאב שלנגל היה משורר עוד בתקופה שלפני השואה, אז חי בלודז', וכתב פרוזה ושירה, בחלקה סאטירית לתיאטראות. במהלך השואה, לאחר שהוא מוצא את עצמו בגטו הוא מתחיל לכתוב שירים על המציאות הקיומית בגטו כשהוא מגדיר את עצמו כ"יומנאי של האוניה הטובעת". שיריו הינם בבואה לחיים בגטו וורשה והוא מביא לידי ביטוי את המהות של החיים היומיומיים בתוך הגטו, בצורה אירונית וביקורתית, הן כלפי היודנראט והן כלפי הגרמנים. הדפים המשוכפלים של שיריו עברו מיד ליד בין יהודי הגטו, ורבות מיצירותיו הועלו בקפה-תיאטרון "שטוקה" (Sztuka). שיריו נגעו ללב המאזינים, מקרב האליטה ופשוטי העם כאחד, והושמעו בכל פינת רחוב. השירים ריגשו את תושבי הגטו עד לדמעות, כי הם היו אקטואליים ונגעו לנושאים שהגטו חי בהם. שיריו הוחבאו במקומות שונים בגטו ולאחר השואה נמצאו והובאו לדפוס. לספר שיריו קרא "שירים אשר קראתי למתים".
ולאדיסלאב שלנגל נהרג במרד גטו ורשה באפריל 1943 באחד מהבונקרים בהם הסתתר עם לוחמי המרד.
איך מגיעים ?
שרידי חומת גטו וורשה - Ul. Zlota 60
בית החולים לילדים - 60 Ul. Sienna
בית ולאדיסלאב שלנגל – Ul.Walicow 14
היכן לנים בוורשה ?
Novotel Warszawa Centrum, Marszałkowska 94
Mercure Warszawa Centrum, Złota 48
The Westin Warsaw, John Paul II Avenue 21
Sofitel Warsaw Victoria, Królewska 11
Marriott Hotel al. Jerozolimskie 65/79