טרבלינקה

אתר מחנה ההשמדה טרבלינקה

עזבנו את וורשה, זו של הזכרונות הקשים מגטו ורשה וזו של אתרי התיירות, ואנו ממשיכים במסע אל העבר היהודי בפולין.

בסיור בגטו וורשה הגענו אל האומשלאג-פלאץ, כיכר השילוחים. באומשלאג-פלאץ הועמסו היהודים על קרונות בקר והרכבת יצאה לדרכה, אל מה שהגרמנים כינו "יישוב מחדש במזרח". כמובן שלא היה כל "יישוב מחדש" בשום מקום אלא היה זה חלק ממהלך מתוכנן מראש שתכליתו הונאה ומתן שביב של תקוות שווא לנידונים למוות שלא בידיעתם.

אתר מחנה טרבלינקה כיום הינו אתר הנצחה, אנדרטה ענקית למאות אלפי יהודים שנרצחו כאן. בתחילת 1943 ביקר במחנה מפקד ה-SS הינריך הימלר ונתן הוראה לשרוף את גופות הנרצחים (שעד אז נקברו) ולקבור את האפר על מנת להשמיד ראיות לרצח ההמוני. לאחר המרד שהתחולל במחנה באוגוסט 1943 החליט הימלר לפרק את מה שנותר מהמחנה, השטח נחרש, ולא נותר זכר למה שהתרחש במקום הנורא הזה.

בשנות ה-60, החליטו הפולנים להקים כאן אתר זיכרון והנצחה לאומי ממלכתי. כאשר נכנסים לאתר המחנה, הדבר הראשון שרואים מימין לשביל המוליך לאתר, הם מלבני בטון גדולים המסמלים את אדני מסילת הברזל שעליה עברה הרכבת שהובילה את קרונות הבקר העמוסים ביהודים.

ובכן, הרכבת יוצאת מוורשה. 60 קרונות לרכבת ובכל אחד מהם כמאה ואף יותר אנשים, נשים, טף וזקנים. ה"טרנספורט", המשלוח, כולל כ- 6,000 יהודים. הנסיעה ברכבת, שר לנו יהודה פוליקר, בשיר שכתב ולאדיסלאב שלנגל מגטו וורשה, "נמשכת לפעמים חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות ולפעמים נמשכת אותה נסיעה חיים שלמים עד מותך". בשורות הבאות ננסה להבין את משמעות המילים הללו.

הנסיעה בטרנספורט שמגיע מוורשה, מראדום, מקיילצה ועוד ערים ועיירות במרכז פולין, מרחק לא רב, כ- 80 ק"מ (מוורשה), צריכה להימשך כשעה, אבל הנסיעה לוקחת הרבה יותר זמן כי הרכבת עוצרת ומתעכבת, כי צריך לתת קדימות לרכבת צבאית או סתם לרכבת נוסעים שודאי חשובה יותר מקרון הבהמות העמוס ביהודים. הנסיעה בקרונות הבקר היא עוד שלב בדה- הומניזציה, אין מה לדבר על אוכל, על מים, על שירותים. מעל לכל יש אי ודאות לאן נוסעים.

תהליך הדה – הומניזציה, שהחל עוד בהרעבה השיטתית בגטו ורשה, נמשך ביתר שאת באומשלאג-פלאץ ומגיע לשיאו בדחיסת הקורבנות והובלתם בקרונות בקר ללא מים וללא תנאים סניטריים ואנושיים בסיסיים. בתנאים האלה כבר במהלך הנסיעה נפחו את נשמתם כ 10%-20% מהאנשים.

לאחר מסע התלאות מגיעה הרכבת לטרבלינקה. המסילה שנכנסת לטרבלינקה לא יכולה להכיל יותר מ-20 קרונות ולכן, בצומת המסילות מנתקים 20 קרונות, מחברים את הקטר ומכניסים כ- 20 קרונות ובהם כ-2,000 יהודים למחנה. השאר ממתינים, דחוסים בקרונות בצומת המסילות, עד שהקטר עם 20 הקרונות הריקים יחזור מטרבלינקה.

הרכבת נעצרת ליד הרמפה. המוני אנשים (אלה שעדיין חיים) "נשפכים" מהקרון כשהם רעבים, צמאים, חלשים ומושפלים.

היהודים נדחפים בצעקות "שנל" "שנל" ובמכות אל חדר התפשטות, אורזים בחבילה את צרורותיהם, מפקידים כסף ודברי ערך תמורת "קבלה", מזורזים אל ה"מספרה", שם נגזז כל שער הגוף, לגברים ונשים כאחד, הנשים עוברות חיפוש במקומות מוצנעים שמא החביאו כסף, זהב ומשם אל ה"צינור", או "הימל שטראסה" – הדרך לשמיים כפי שכונה בפי הגרמנים. אותו שביל המוביל אותך מחדר ההתפשטות אל בניין ענק.

בכניסה למבנה מספר מדרגות. משני צידי המדרגות אדניות עם פרחים – שוב, רמיה, הונאה, הטעייה. פרוכת שנלקחה מביכ"נ לא ידוע מכסה את פתח הכניסה ועליה כתוב בעברית: "זה השער ל- ה', צדיקים יבואו בו" .

לאחר שנדחסו הקורבנות לתאים במבנה המוסווים כמקלחות (מערכת צינורות שחוברו לתקרה ובקצותיהם ראשי מקלחות רגילים שיצרו רושם של מקלחות) נסגרות הדלתות עם בריח ומופעל מנוע הדיזל שהזרים את גזי הפליטה ובתוך כחצי שעה נחנקו כולם. גוויות הנרצחים הוצאו מתוך תאי הגז בדלת האחורית, שיני הזהב נעקרו מפיהן והן הוטלו לבורות.

בתחילת פעילות המחנה קוברים את הנרצחים בשלושה בורות ענקיים שהוכנו לצורך זה. בהמשך, כאשר הימלר מפעיל את מבצע "אקציון 1005" לטשטוש עקבות הרצח ההמוני, מוציאים את הגופות הנרקבות ושורפים אותן במתקן של פסי רכבת ועצים בקומות- שורה עצים ושורה גופות, ומעלים באש. האנדרטה הגדולה באתר נמצאת במקום בו עמדו תאי הגזים.

מחנה טרבלינקה פעל שלושה עשר חודשים, מיולי 1942 ועד אוגוסט 1943. שטח המחנה כ- 250 דונם ובו הושמדו שמונה מאות ושבעים אלף יהודים וכמה אלפי צוענים.

בטרבלינקה נרצחו כ- 350 אלף מיהודי ורשה, כ- 300 אלף מיהודי ראדום והסביבה, 35 אלף יהודי לובלין וסביבותיה, למעלה מ- 100 אלף יהודים ממחוז ביאליסטוק ויהודי טרזינשטאט, יהודי מקדוניה וחלק מיהודי סלוניקי. שורה שלמה של קהילות עתיקות - ורשה, לובלין, צ'נסטוחובה, גרודנו, ביאלסטוק ועוד מאות קהילות וכל זה בשנה אחת. בלתי נתפס.

"השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" כתב ביאליק.

באתר ההנצחה טרבלינקה אבן אחת עליה מונצח יאנוש קורצ'אק, 10 אבנים עליהן חקוקות שמות המדינות מהם גורשו היהודים לטרבלינקה : אוסטריה, בלגיה, בולגריה, צ'כוסלובקיה, צרפת, יוון, יוגוסלביה, גרמניה, פולין וברית המועצות ו-17,000 אבנים, על 226 מהן נחקקו שמות הקהילות הגדולות שמהן הובאו לטרבלינקה הקורבנות להשמדה. אלפי אבנים המנסות לספר את סיפורם של 874 אלף אנשים שנרצחו פה. זוהי טרבלינקה - בית עלמין של אבנים.

איך מגיעים ?

יוצאים מוורשה על כביש S8 לכיוון ביאליסטוק, עוברים את העיירה Wyszkow (ווישקוב), ולאחר כ-77 ק"מ פונים ימינה (מזרחה) לכביש 694 בו נוסעים כ 26 ק"מ לכיוון Malkinia Gorna (מלקיניה גורנה). במלקיניה פונים ימינה ומייד שמאלה לכביש 627 בו נוסעים כ-4.5 ק"מ עד הכניסה לטרבלינקה.