השבוע נמשיך את הסיור באתרים ששרדו, ואתרים המנציחים את גטו וורשה
האומשלאגפלאץ (UMSCHLAGPLATZ) – כיכר השילוחים
האומשלאגפלאץ היה מגרש בצפון גטו ורשה בגבול שבין החלק הפולני של וורשה לבין הגטו. המגרש שימש את ה"טרנספורטשטלה", הרשות הגרמנית שהייתה אחראית על ריכוז כל תנועות ההובלה היבשתית בפולין, בעיקר ברכבות. אל המגרש הגיעה שלוחה של מסילת ברזל צדדית ועד לתקופת הגירוש הגדול בקיץ 1942, שימש המגרש כאיזור הפריקה והטעינה של מזון, חמרי גלם ומוצרים מוגמרים אל הגטו וממנו לצד הארי של וורשה.
מיולי 1942, עם תחילת אקציות הגירוש מגטו וורשה, נבחר המגרש כמקום הריכוז לאלפי היהודים לקראת שילוחם ברכבות למחנות ההשמדה. בימי גירוש ההמונים מהגטו ביולי-ספטמבר 1942 וינואר ובאפריל-מאי 1943, שולחו מהאומשלאגפלאץ מאות אלפי יהודים למחנות המוות ולמחנות הריכוז, בעיקר לטרבלינקה.
שיירות היהודים המגורשים מהגטו, צעדו רגלית לאורך הרחובות זמנהופה וגנשה אל האומשלאגפלאץ, שהיה שמור על ידי חיילי וואפן-SS, המשטרה הפולנית ו"שרות הסדר" היהודי. המגורשים הוכנסו למגרש שהוקף בגדר עץ גבוהה, ואל הבנין הסמוך בו היה בעבר בית-ספר, שם המתינו עד לבואה של רכבת המשא שהובילה אותם אל המקום שאין ממנו חזרה.
הגרמנים נותנים למקום את השם אומשלאגפלאץ (Umschlagplatz) - "כיכר המטענים" בשל האופן שבו התייחסו הגרמנים אל היהודים, כפי שהסביר לימים פרנץ שטנגל, מפקד מחנה טרבלינקה בראיון שנתן בהיותו בכלא לעיתונאית גיטה סירני – "מטען, הם היו רק מטען". אבל לשם כיכר המטענים יש הקשר גם למשמעות אחרת, המשמעות של היהודים שמגיעים לכיכר הזו לאחר תקופת חיים בגטו ורשה והמטען שהם רשאים להביא איתם לכאן הוא מטענם האישי, מזוודה אחת של 15 ק"ג.
מרבית היהודים הגיעו לאומשלאגפלאץ בכפיה, לאחר שנלכדו בבתיהם, וכבר בשלב זה החלה ההונאה הגרמנית – ליהודים הובטח כי יישלחו ל"יישוב מחדש במזרח", במטרה ליצור שביב של תקווה בקרב היהודים שבשנתיים שקדמו לכך חיו בתוך גטו מסוגר, במצב מתמיד של רעב נוראי, מחלות ומוות בכל פינה. חלק קטן מן היהודים הגיעו לאומשלאגפלאץ לאחר שקיבלו מהגרמנים הבטחה כי בהגיעם לאומשלאגפלאץ יקבלו 3 ק"ג לחם וחצי ק"ג של ריבה.
וכך, במהלך שלושה חודשים, מיולי ועד ספטמבר 1942, הגיעה אל האומשלאגפלאץ בכל יום רכבת עם 60 קרונות להובלת בקר. לכל קרון נדחסו כ- 100-120 יהודים, דלתות הקרונות ננעלו מבחוץ והרכבת, הנושאת מטען אנושי של כ- 6,000-7,000 יהודים, זקנים וילדים, נשים וגברים יצאה לדרכה, ל"יישוב מחדש במזרח", כלומר לטרבלינקה.
האומשלאגפלאץ היה תחום בין שני מבנים. בצד מזרח של רחוב Stawki בניין מפקדת ה-SS שניהלה את האקציה הגדולה בקיץ 1942. כיום שוכנת בבניין זה הפקולטה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת וורשה. הבניין שממול שימש לפני השואה כבית ספר מקצועי יהודי, ומיולי 1942 היה הבניין חלק ממתחם האומשלאגפלאץ ושימש כמקום ריכוז לאלפי היהודים טרם העמסתם על קרונות הרכבת בדרכם לטרבלינקה.
לזכרם של מאות אלפי יהודי וורשה ששולחו מהאומשלאגפלאץ ברכבות, הוקמה ביזמת עיריית וורשה אנדרטה שעוצבה בידי האדריכלית חנה שמלנברג והאמן ולאדיסלאב קלמרוס. האנדרטה מעוצבת כקרון רכבת, והכניסה מעוצבת כקשת, המסמלת אבני מצבה. על הקיר המערבי חקוקים 448 שמות פרטיים המייצגים שמות שהיו נפוצים בקרב יהודי וורשה. במרכז הקיר קיים חריץ דרכו מתגלה עץ המסמל את התקווה לשיקום ופריחה.
נתיב הגבורה
קטע רחוב Stawki ורחוב Dubois המוביל מהאומשלאגפלאץ אל אנדרטת לוחמי גטו וורשה (הנקראת גם אנדרטת רפפורט) נקרא "נתיב הגבורה" והוא למעשה אתר זיכרון לגבורת יהודי גטו וורשה. נתיב הגבורה עוצב על ידי זביגנייב גסיור ונוצר ביוזמת עיריית וורשה אשר ביקשה להקים אתר זיכרון לגבורת יהודי הגטו לקראת שנת 1988 וארועי הזיכרון לרגל מלאת 45 שנים למרד גטו וורשה. נתיב הגבורה מורכב מאבני זיכרון מגרניט שחורה, כאשר כל אבן מוקדשת לדמות שמסמלת את גבורת יהודי גטו ורשה וכן לוחות זיכרון ואנדרטות נוספות. במהלך השנים 1995 – 1997 נוספו מספר אבני זיכרון נוספות ובסה"כ מונצחים בנתיב הגבורה 12 דמויות : יצחק קצנלסון, יאנוש קורצ'אק, הרב יצחק ניסנבוים, פרומקה פלוטניצקה, מאיר מאירוביץ', פאוול פרנקל, מרדכי אנילביץ', אריה (יורק) וילנר, שמואל זיגלבוים, מיכאל קלפפיש, יוסף לוברטובסקי ועמנואל רינגלבלום. בטור הבא, בעוד שבועיים, נציג באופן מפורט חלק מן הדמויות הללו ונעסוק במרד גטו וורשה.
איך מגיעים ?
Stawki, 00-180 אנדרטת האומשלאגפלאץ
נתיב הגבורה - לאורך הרחובות Stawki- Dubois-Ludwika Zamenhofa
היכן לנים בוורשה ?
Novotel Warszawa Centrum, Marszałkowska 94
Mercure Warszawa Centrum, Złota 48
The Westin Warsaw, John Paul II Avenue 21
Sofitel Warsaw Victoria, Królewska 11
Marriott Hotel al. Jerozolimskie 65/79