"השנה אנחנו ניסע למקום קרוב, אני לא רוצה טיסה ארוכה" הודיעה לי הגברת הראשונה. כששאלתי אותה למה היא מתכוונת, ענתה "למשל ליוון, אף פעם לא היינו ביוון". אני לא יודע מה איתכם אבל כאשר אומרים לי טיול ליוון, מה שעולה לי בראש זה חופשת בטן-גב בכרתים או מיקונוס או סנטוריני וכאלה, ואני, מה לעשות, לא ממש עף על זה. אבל הגברת אמרה יוון אז מי מתווכח בכלל ? אז התחלתי לחשוב על טיול ביוון ההררית, שבאופן יחסי פחות מוכרת ומתויירת.
כשאומרים יוון ההררית מתכוונים בעיקר לחלק ההררי של מחוז אפירוס, שבו שני איזורים – צומרקה (Tzumerka) וזגוריה (Zagoria) .
איזור צומרקה התברך ברכסי הרים בגובה של 2,000-2,400 מ', מהגבוהים שיש ביוון, בנחלים, בקניונים פראיים ובשפע של מים הזורמים בנחלים ובמפלים. ההרים והגאיות בצומרקה מנוקדים בעשרות כפרים קטנים אשר עקב המשבר הכלכלי ננטשו על ידי הצעירים ונותרו בהם תושבים בודדים בלבד.
על מנת להגיע מאתונה לאיזור צומרקה, יש לנסוע כ- 450 ק"מ, לחצות את הגשר מעל תעלת קורינתוס, ובהמשך לחצות את מפרץ קורינתוס במעבורת. משם, בכבישים תלולים ומפותלים, אל מלון Anavasi בכפר פראמאנטה (Pramanta), ששימש לנו אכסניה (מצויינת) לימים הראשונים.
מתחילים בביקור במנזר מוני קיפינה. את המפתחות מקבלים ממישהו שגר בסביבה ומחזירים בסיום הביקור. מוני קיפינה הוא מנזר קטן שאינו פעיל ואין בו נזירים. המנזר הוקם בשנת 1212 על ידי הנזיר גרגורי והיה פעיל עד המאה ה-18. המנזר הוקם בתוך מערה במטרה להגן על היושבים בו והוא נראה דבוק לצלע ההר. בביקור במנזר ניתן להתרשם מהפשטות בחיי הנזירים ומציורי הקיר.
לאחר שהחזרנו את המפתח המשכנו למפלי קויאסה, שהכניסה אליהם נמצאת מספר קילומטרים בהמשך הכביש. תחילת המסלול, כ- 500 מ' בשביל יבש אך בהמשך המסלול הופך לרטוב ובוצי. ממשיכים ללכת כ-500 מ' נוספים עד המפל האחרון ומגלים מראה מדהים של מים שזורמים וזורמים כאילו מישהו שכח לסגור את הברז.
היעד הבא - הכפר סיראקו, (Syrakko) הממוקם מעל קניון כרוסיאס בגובה 1,150 מ'. הכפר שומר על צביונו העתיק. הבתים בנויים מאבנים מסותתות בגסות והגגות בנויים מרעפים של אבני צפחה. בכפר היפהפה והמבודד הזה כ-200 בתים שרובם נטושים והם מתמלאים חלקית בעונת התיירות. אנחנו מטיילים בכפר למעל מחצי שעה ויותר - אין נפש חיה (חוץ מחתול משועמם אחד). במרכז הכפר שתי מסעדות ריקות מאדם והאמת שכבר שקלנו להתפצל כדי לא להעליב... אבל בסוף בא עוד זוג ישראלים) יוון ההררית היתה באותו שבוע מלאה ישראלים, ורק ישראלים) ונפתרה הבעיה. ארוחת צהריים של סלט יווני אמיתי טרי ורענן סוגרת לנו את היום.
חוזרים לכפר ״שלנו״, פראמאנטה. בכפר הזה יש מנהג - לוקחים פחים גדולים של זיתים, צובעים איתם בכל צבעי הקשת, ושותלים בהם פרחים. תשפטו אתם את התוצאה. בעיני זה ייחודי ומקסים.
למחרת אנו פוגשים את ניקוס, ג'ינג'י וחביב וגם צפר מקצועי שלוקח אותנו בג'יפ שלו (נו דאציה, אבל 4X4 ולמה להתקטנן) ל ,Birdwatching-כלומר - ניקוס ואני מחפשים ציפורים והגברת הראשונה סופגת אווירה (זה בסדר, כשנהיה באתונה היא תהיה בקניות ואני אספוג אווירה). ואכן, המסע הניב לא מעט ציפורים שאוהבות הרים בגובה של 1,800 מטר ומעלה עם הרוח והקור שבאים ביחד עם הגובה הזה.
לאחר סיום ה-Birdwatching ממשיכים למפלי קטראקטיס. מדובר בשני מפלים עצומים בגובה של 80-100 מ', שספיקת המים של כל אחד מהם כ-30,000 מ"ק לשעה. זה המון מים וזה לא נראה כמו משהו שעומד להיגמר.
ממשיכים לביקור קצר בכפר קטארקטיס וחוזרים לכפר "שלנו", פראמאנטה. הגיע הזמן לטיול קטן במרכז הכפר שמסתיים בקפה בצל עץ הדולב הענק שיש בכל כפר יווני ללא יוצא מן הכלל.
בטור הבא נעבור לטייל באיזור זגוריה, ובינתיים ניתן לתמונות לדבר.