"יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכל פה" כותב דויד גרוסמן בשיר הנפלא "קצר פה כל כך האביב". ומכיוון שכך, וכדי למצות את המירב והמיטב מהאביב הקצר כל כך, ודקה לפני שהצהוב משתלט שוב על המדבר עד האביב הבא, יצאנו, קבוצת צלמים בהדרכת גיא גבע, לצלם את הפריחה בנחל ניצנה, בחלק שמצפון למכתש רמון.
הפעם, בעקבות טיול הפריחה הקודם בדרום, לפני מספר שבועות, התארגנתי מראש עם עדשת מאקרו Nikon 60mm שאיתה רציתי לנסת לצלם את הפרחים ממרחק בלתי שגרתי.
צילום מאקרו נעשה כאשר העדשה במרחק מאוד קצר מהאובייקט. במרחקים כאלו קשה מאוד לעבוד עם פוקוס אוטומטי ובנוסף, בשל טווח הצילום וההתמקדות במרכז העדשה, חלקים של האובייקט הנמצאים מחוץ למרכז התמונה, כבר אינם חדים. לכן, על מנת לקבל פוקוס מלא של האובייקט בצילום מאקרו, יש לצלם כאשר העדשה נמצאת בניצב לאובייקט ולא מהצד.
נפגשנו בצומת הרוחות שליד בה"ד 1 (החיבור של כביש 171 עם כביש 40) כבר ב 8:00 בבוקר, ומשם, ממשיכים בנסיעה על כביש 171 מערבה כ- 10 ד' (13 ק"מ) ומגיעים לחניון קטן לצד הכביש ושלט המבשר "בור חמת". מתארגנים על ציוד צילום, כובע, מים וקרם הגנה, תדריך קצר של גיא ויוצאים לדרך.
יורדים דרומה ולאחר כ- 500 מ' יורדים לאפיק נחל ניצנה. ראשיתו של הנחל בשיפולים המערביים של הר רמון, שמצפון למכתש רמון, וממנו מתחתר אפיק הנחל לכיוון צפון מערב. בדרכו חוצה הנחל את רמת עבדת, מתחבר באיזור חולות עגור לנחל לבן, חוצה את גבול ישראל-מצרים ומשם לתוך סיני. לאורך אפיק הנחל יש שרידי טרסות חקלאיות ומאגורות מים שבנייתם מיוחסת לנבטים. ארכו הכולל של הנחל – 65 ק"מ.
בירידה לאפיק נחל ניצנה מקדם את פנינו זוגן השיח. צמח זה אוגר את המים בעלים-גבעולים ולכן גם הפרפרים בסביבה אוהבים להטיל עליו ביצים שמהם מתפתחים זחלים, ואכן מצאנו אורח שכזה ליד הפרח.
יורדים לאפיק נחל ניצנה ומתקשים להאמין - האפיק כולו ירוק ופורח. אנו מוצאים באפיק מכל טוב ממש -מקור החסידה, נוריות שאיחרו לפרוח, קחוונים, בן פרג סגול, שמשון הדור, דמומית קטנת פרי ועוד.
מתחילים לעלות במעלה האפיק. הירוק מתמעט ומתחילה להופיע צמחיה מדברית כמו קדד משולחף, חומעה ורודה, קרקש צהוב ושום הנגב. מתחת לסלע צומח לפלא צמח עם פרחים ורודים, לא זו לא רקפת, אלא מקור החסידה.
ממשיכים לעלות במעלה הנחל ובאופן בלתי צפוי, מתגלה אלה אטלנטית ואחריה עוד אחת, ועוד אחת... נחל ניצנה מנקז אליו מים רבים שמאפשרים לאלה האטלנטית מספיק מים על מנת לשרוד בתנאי המדבר.
ממשיכים במעלה הנחל עד שמגיעים לקיר הצפוני של המכתש, שם עוצרים לתצפית, מנוחה וקפה ומשם חוזרים לחניון.
בדרך, לחניון הולכים לראות את "בור חמת" בתקווה שאחרי החורף הזה, הבור יהיה מלא מים (כמו שאומרות האגדות), אבל "הבור ריק, אין בו מים". בור חמת הוא בור מים עתיק שנחפר בתקופת בית ראשון על מנת לספק מים למצודת חמת השכנה על ידי אגירת מי גשמים מזרימות הנחלים. עומקו המירבי של הבור הוא 5 מטרים, וכאשר החורף גשום הבור מתמלא כולו.
מכאן ניתן לתמונות לדבר, ובטור הבא נבקר באיזור עין גדי ובים המלח.