פורים, חג גדול (גם) לצלמים
חג הפורים, אותו חגגנו בשבוע שעבר, הינו מגנט המושך חובבי צילום רבים לרחובות הערים והשכונות החרדיות - לבני ברק ולשכונות החרדיות בירושלים – מאה שערים, בית ישראל וגאולה. יש משהו בחג הזה, שבו נופלות המחיצות והמסכות של השיגרה, ובדרך כלל אין לאנשים התנגדות לכך שיצלמו אותם, גם בציבור החרדי אשר בדרך כלל ממעט לשתף פעולה עם המצלמה והצלמים. אז יצאתי לצלם בפורים בבני ברק, עם קבוצת צלמים בהדרכת הצלמים פליקס לופה ואוהד צוויגנברג. לצילומים השתמשתי בעדשת Tamron 24-70 המתאימה מאוד לצילומי רחוב.
בני ברק, פורים תשע"ט, רחוב ר' עקיבא, פינת הרב ש"ך, ליד שטיבל "איצקוביץ' " הידוע. ממש "הצנטרום של הפיילה" כבר משעות הבוקר המקום רוחש פעילות והומה מאדם. אנו מתכנסים, מקבלים תדרוך קצר מפליקס ואוהד ויוצאים לדרך.
אני מחליט לצאת מהאיזור ההומה ולחפש לי הזדמנויות ברחובות השקטים יותר וזאת מכיוון שבאיזור צפוף והומה יש המון פעילות ותנועה אנושית וגם אם יימצא שם משהו מעניין לצלם, יהיה מאוד קשה לבודד את האירוע מבחינה ויזואלית, ולצלם שם תמונה שתספר סיפור בשל גודש בפרטים ובצבעים.
הדבר הראשון שתופס את העין ברחובות זה הוא הילדים המחופשים במיטב התחפושות, כל ילד עם התחפושת המושקעת שלו, כמיטב הדמיון, ובאמת מדובר בתחפושות יצירתיות, הילדם מתחפשים בדרך כלל לדמויות מהתנ"ך כמו אהרון הכהן ודוד המלך, לאדמו"רים וגם לשוטרים וחיילים. הילדות מתחפשות זו למוכרת ממתקים והאחרת לבארה של מרים ועוד ועוד.
עוד משהו שממש בולט לעין, אלו הן חבורות תלמידי ישיבה, לבושים במין תלבושת אחידה וצבעונית בדגם אחיד. פורים הוא החג שבו הישיבות שולחות את תלמידיהן להתרים את ה"בעלבתים" ואלו הן חבורות המתרימים. בכניסה לאחד הבתים אני פוגש חבורה כזו, לבושה בתלבושת סגולה, מברך אותם ב"פורים שמח" ושואל אותם למעשיהם. הם אומרים לי "בוא ותראה". פשוט כך. אנו עולים לקומה הרביעית, ונכנסים לביתו של הרב וקסברגר. הרב מוסר להם דבר תורה מענייני פורים והחבורה פותחת בשירה וריקודים ובהמשך הרב מוזג כוסית "משקה" לכל אחד ומרימים כוסית לחיים.
אני יוצא מבית הרב וקסברגר וממשיך לשוטט. בינתיים כבר צהריים, וקיום מצוות היום של "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע" מתחיל להיות ניכר ברחובות.... ליד ישיבת פוניבז' מתחילים לראות חבר'ה ששתו כוסית או שתיים יותר מדי, שרים ורוקדים ברחוב, בהחלט במצב של "עד דלא ידע".
התחנה האחרונה היתה בבית הכנסת של חסידי אלכסנדר, ואני מגיע ממש כאשר מחלקים את ה"שיריים של הרעבע". אני מוכן להעיד כי מי שלא ראה את הטיש של פורים אצל הרעבע מאלכסנדר, מעלה עליו הכתוב כאילו לא ראה טיש מימיו. עד כדי כך. הרעבע יושב בראש השולחן ומימינו ומשמאלו המשמשים. החסידים שרים ורוקדים על הטריבונות ואז פתאום, בבת אחת, מושלך הס. הרעבע מדבר. הרעבע כמובן מדבר ביידיש, שלצערי אינני מבין, אבל אפשר להבחין בכמה חסידים שהפורים הזה קצת מעייף אותם... מכאן ניתן לתמונות לדבר. אני מאוד נהניתי ומקווה שגם אתם תהנו.