• Yoav Armoni

מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין – מי מרויח ומי מפסיד ? / חלק א'

עודכן ב: 31 יול 2019

הרציונל הכלכלי בבסיס המסחר הבינלאומי

בחודשים האחרונים נכנס לחיינו הכלכליים המושג "מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין". בסדרה בת שני בלוגים נקדיש תשומת לב לנושא זה שיש בו כדי להשפיע על הכלכלה העולמית בכלל, ועל המשק הישראלי (החשוף מאוד לתנודתיות בכלכלה העולמית) בפרט.

לפני שניכנס לעניין עצמו, חשוב להבין את הרציונל הכלכלי העומד בבסיס המסחר הבינלאומי.

מסחר בינלאומי נוצר כאשר למדינה א' יש עודף במוצר או נכס מסויים, שנקרא לו לצורך הדוגמא מוצר A, ומחסור במוצר או נכס אחר, שנקרא לו לצורך הדוגמא מוצר B. לעומת זאת, במדינה ב' קיים עודף במוצר B וחוסר במוצר A.

בהנחה שמדינה א' ומדינה ב' אינן מקיימות ביניהן קשרי מסחר (ואין מדינות נוספות בעולם), אזי מצב הרווחה של כל אחת משתי המדינות לא ישתנה. כל אחת מהן תייצר עודפים ממוצר אחד שיימכר במחירים נמוכים מאוד וחלק מהתוצר אף ייזרק לפח, וישרור בה מחסור במוצר השני שמחירו יאמיר. לעומת זאת, אם שתי המדינות יקיימו קשרי מסחר ביניהן, אזי מדינה א' תייצא את מוצר A למדינה ב', ותייבא ממנה את מוצר B, ולהיפך. באופן זה, לאזרחי שתי המדינות יהיה יותר.

נעמיק מעט בעניין זה וננסה להבין מדוע למדינה א' יש עודף במוצר A וחוסר במוצר B ולמדינה ב' יש עודף במוצר B וחוסר במוצר A ?

יש לכך כמובן כמה תשובות ונציג את העיקריות שבהן :

  • משאבי טבע – מדינה שיש ברשותה משאבי טבע כמו נפט ופחם בהיקף גדול, תבקש למכור את עודפי הנפט והפחם להם אינה זקוקה, ולרכוש בתמורה מוצרים שאינה מייצרת. לעומת זאת, מדינה הזקוקה לנפט או לפחם שאינם ברשותה, תייבא סחורות אלו (ותייצא מוצרים אחרים, המצויים אצלה בעודף)

  • תנאי אקלים – תנאי אקלים מסויימים, יוצרים יתרון לגידולים חקלאיים מסויימים (או חיסרון). לדוגמא : מדינה בעלת אקלים טרופי, יכולה לייצר ולייצא עודפי תוצרת חקלאית כמו אננס, בננות, מנגו וכד' למדינות שתנאי האקלים בהן אינן מאפשרים ייצור עצמי של פירות אלו. באופן דומה, מדינות בהן מנשבות רוחות חזקות, או שיש בהן קרינת שמש חזקה, יכולות לייצר עודפי אנרגיה חשמלית מתחדשת ולייצא עודפים אלו, ובתמורה לרכוש מוצרים שאין כדאיות לייצרם באותה מדינה.

  • הון אנושי – מדינה המשקיעה ביצירת הון אנושי טכנולוגי, יוצרת לעצמה תשתית הנדרשת לפיתוח מוצרי טכנולוגיה מתקדמת, אותם תייצא ובתמורה תרכוש מוצרים שאינה מייצרת.

  • התמחות - מדינה בה נוצרה התמחות בייצור מוצרים מסויימים, על בסיס טכנולוגיות ייצור או ידע שנצבר, תייצר את אותם מוצרים בעודף ואותם תייצא ובתמורה תייבא ממדינות אחרות מוצרים שאין אצלה את ההתמחות בייצורם ולפיכך אינה מייצרת.

סחר בינלאומי, אם כן, מתבצע תמיד על בסיס התמריץ להשיא את רווחת כלל המעורבים, הן כפרטים והן כציבור. במצב בו מתקיים מסחר בינלאומי בשווקים פתוחים ומשוכללים, כל משק לאומי יתמחה בייצור מוצרים אשר יש לו יתרון יחסי בייצורם, ייצא את עודף המוצרים למדינות בהן יש מחסור במוצר (היות ואין למשקים הלאומיים של אותן יבואניות היתרון היחסי הנדרש), וייבא את המוצרים החסרים לו מהמשקים הלאומיים להם יש יתרון יחסי בייצור המוצרים ועל כן יש להם עודף ייצור של מוצרים אלו.

כאשר במדינות מסויימות עלות כח העבודה נמוכה (בד"כ מדינות מתפתחות), ניתן לראות ענפי תעשיה שלמים, המבוססים על עבודת אדם, עוברים למדינות אלו ומפעלים וקווי ייצור של המוצרים אותם מייצרים ענפים אלו במדינות המפותחות, פשוט נסגרים בהעדר כדאיות כלכלית. כך ניתן לראות כי קווי הייצור של מוצרי טקסטיל והנעלת ספורט עברו, רובם ככולם, למדינות מזרח אסיה – סין, ויאטנאם, תאילנד ועוד. בדומה לכך קווי ייצור של תעשיות רבות אחרות הועברו למדינות אלו מסיבה פשוטה אחת – עלות העסקת העובדים במדינות אלו, הן ברמת שכר העבודה הבסיסי והן ברמת ההוצאות הסוציאליות (שאינן קיימות כמעט) נמוכה ביותר.

מכאן, ברור כי המסחר הבינלאומי מאפשר למשקים הלאומיים המבצעים מסחר, רמת רווחה גבוהה יותר, הן ברמת הפרטים והן ברמת הלאומית, מאשר זו היכולה להתקיים באותם משקים ללא המסחר הבינלאומי.

עד כאן – הרציונל הכלכלי הבסיסי, היוצר את התמריץ הנדרש לאזרחי מדינות שונות לעסוק במסחר בינלאומי ולהרוויח מפעילות זו, וכאן נכנסות לתמונה הממשלות והתמונה מתחילה להיות מורכבת יותר.

המורכבות שמכניסות ממשלות נובעת, קודם כל מיכולתן לשלוט בקיומו או אי קיומו של מסחר בינלאומי, במוצרים שייסחרו במסחר הבינלאומי ובהיקפי המסחר וזאת באמצעות מספר כלים, כפי שמפורט בהמשך, אבל מה שחשוב הוא להבין, קודם כל, מהם האינטרסים המשפיעים על ממשלות להשתמש במסחר הבינלאומי כחלק מארגז הכלים במערך היחסים הבינלאומיים שהממשלות מנהלות.

האינטרס הבסיסי הינו כמובן האינטרס הפוליטי במישור היחסים הבינלאומיים. לדוגמא : מיצוב המדינה במערך האיזורי והגלובאלי והרצון להשפיע. אינטרס נוסף הינו הרצון שלא לסחור עם מדינות מסויימות מטעמי יחסי איבה בין המדינות (לדוגמא : החרם הערבי על ישראל), ולחילופין, פיתוח המסחר כדרך ליצירת יחסי ידידות בין מדינות וכן הלאה.

אינטרס בסיסי נוסף הינו שוב האינטרס הפוליטי, אך הפעם במישור המערכת הפוליטית הפנימית. ממשלה שמבקשת לשפר את מעמדה הפוליטי בזירה הפנימית, עשויה לנקוט מהלכים כגון הטלת מכסי מגן על מוצרים מסויימים במטרה לשמור על רמת התעסוקה באיזורים מסויימים ולחילופין, הסרת מכסים על מנת להוריד את יוקר המחיה, יכולה ליצור תקינה המפלה לטובה את היצרנים המקומיים על מנת להגן על ייצור מקומי של מוצרים מסויימים, או או ליצור תקינה זהה למדינות חוץ כגון האיחוד האירופי או ארה"ב, על מנת לאפשר מסחר חופשי בין המדינות והורדת עלויות ליבואנים וכן הלאה.

הכלים העיקריים בהם משתמשות ממשלות על מנת להשפיע על המסחר הבינלאומי הינם :

  • · שליטה בשערי החליפין בין מטבעות תוך התערבות בשוק המט"ח במישרין או באמצעות שערי הריבית (במדינות מערביות הדבר נעשה בדרך כלל על ידי הבנקים המרכזיים), ובכך להשפיע הן על היקפי המסחר בכלל, ומגמות הסחר (יותר יבוא או יותר יצוא) בפרט.

  • · שליטה על סוגי המוצרים שייובאו למדינה על ידי חוקים ותקנות או על ידי התקינה למוצרים.

  • · שליטה על רמות המכס המוטל על מוצרי יבוא, או סובסידיות מסוגים שונים לייצור המקומי.

האינטרס של הממשלה בכל הקשור לכלכלה במשק הינו (בדרך כלל) יצירת צמיחה בתוואי מתון ועקבי תוך שמירה על תעסוקה מלאה. יחד עם זאת, היות וממשלות פועלות מתוך אינטרסים מגוונים ותחת אילוצים שונים, ייתכן בהחלט מצב שבו במדינה מסויימת הממשלה נותנת סובסידיה לענף מסויים, אשר בהעדר סובסידיה לא היה מתקיים מחוסר כדאיות, על מנת לפתור בעיה נקודתית של תעסוקה ולמנוע אבטלה בקרב עובדים באיזור מסויים. במתן התמיכה הממשלתית ליצרנים בענף, הממשלה מאפשרת ליצרנים לייצא מוצרים הנמצאים עתה בעודף שהושג על בסיס הסובסידיה הממשלתית. המוצרים שבעודף מאותה מדינה ייוצאו למדינה שניה, אשר היצרנים של אותם מוצרים הנמצאים בה, ימצאו את עצמם במצב נחיתות שבו הם מתמודדים עם מוצרים שיובאו ממדינה א', ונמכרים בשווקי מדינה ב' במחירי היצף (Dumping). במצב כזה יצרני המוצרים במדינה ב' ייאלצו לסגור קווי יצור ואף לפטר עובדים אשר יהפכו למובטלים במדינה ב'.

בדומה לכך, כאשר ממשלה מחזיקה באופן מלאכותי (בד"כ בסיוע בנק מרכזי), את שער החליפין שלה אל מול המטבעות העיקריים (דולר, אירו) בשער גבוה, היא מסייעת ליצואנים ומעודדת יצוא מוצרים למדינות עימן היא סוחרת. ככל שמהלך כזה נמשך זמן רב יותר, ענפי תעשיה יעברו ממדינות שהייצור בהן יהפוך ללא כדאי מבחינה כלכלית, למדינות אחרות, אשר הייצור בהן יהיה כדאי מבחינה כלכלית, הודות לשער החליפין המלאכותי.

על בסיס הרקע בחלק זה של הבלוג, ניתן יהיה להבין את הסיבות למלחמת הסחר של ארה"ב נגד סין, ואת ההשפעות האפשריות של מלחמת סחר זו, ועל כך אכתוב בבלוג הבא.



יואב ערמוני  / yarmoni@gmail.com054-2022420

© כל הזכויות שמורות ליואב ערמוני 

עיצוב ובניית אתרים : www.wixandme.com

יואב ערמוני

מנהיגות, ניהול והובלת ארגונים 

  • LinkedIn Social Icon