הרפורמה במשק החשמל - תהיה רפורמה או ששוב עבדו עלינו?

בימים האחרונים התבשרנו כי לאחר 22 שנות מו"מ הושג הסכם בין הממשלה לבין חברת החשמל ועובדי החברה על רפורמה מבנית במשק החשמל.

ההסכם הוכתר על ידי דוברי החברה והממשלה כלא פחות מ"היסטורי" ואכן, לאחר 22 שנות מו"מ ניתן היה לצפות לכך שמבנה משק החשמל ישתנה מן הקצה אל הקצה, תוך הקטנה משמעותית של הכוח המונופוליסטי שבידי חברת החשמל ויצירת התנאים המיטביים לתחרות במשק החשמל, אשר תגיע בסוף היום גם אלינו למשקי הבית.

אז בדקנו אם אכן ההסכם ה"היסטורי" יביא את הרפורמה המיוחלת במשק החשמל או אולי שוב עבדו עלינו בעיניים? נתחיל כמובן בהבנה כיצד פועל כיום משק החשמל.

מבנה משק החשמל

במשק החשמל 3 מקטעים :

• מקטע ייצור החשמל.

• מקטע ההולכה ההשנאה והחלוקה – רשתות המתח העליון הגבוה, תחנות המשנה ורשתות החלוקה בתוך הערים והיישובים.

• יחידת ניהול במערכת החשמל המאזנת את הביקוש וההיצע על ידי הכנסה והוצאה של יחידת ייצור לפעולה.

כיום חברת החשמל הינה היצרן הדומיננטי של חשמל. חברת החשמל היא חברה ממשלתית וציבורית, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל. כ-99% ממניות החברה מוחזקות בידי ממשלת ישראל. פעילות החברה כוללת ייצור חשמל, הולכה והשנאה של חשמל, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות. חברת החשמל מחזיקה ומפעילה 17 אתרי תחנות כוח, שבהם 63 יחידות ייצור, 18 מתוכן יחידות קיטוריות ו-31 יחידות מסוג טורבינת גז, בהן 14 יחידות הפועלות במחזור משולב. כושר הייצור של החברה עומד על 13,617 מגוואט. חברת החשמל מעסיקה 11,902 עובדים ומספקת שירות לכ-2.8 מיליון לקוחות (הנתונים מתוך אתר חברת החשמל ונכונים ל-31 דצמבר 2017).

במקטע הייצור פועלים יצרני חשמל פרטיים בהיקף של כ- 40% מייצור החשמל. את החשמל שהם מייצרים הם מוכרים לחברת החשמל בתעריף שבפיקוח או לצרכנים גדולים בתנאי תחרות, במחירים שמתחת למחיר שבפיקוח. חברת החשמל היא גם הבעלים של מקטע ההולכה והחלוקה (המונופול הטבעי) וגם מפעילה את יחידת ניהול המערכת.

במילים אחרות – ואין בכך שום חידוש, חברת החשמל הינה מונופול בייצור, הולכה וחלוקה של חשמל אשר מפעילה יצרני חשמל פרטיים כקבלני משנה תוך תחרות בשוליים על אספקת חשמל לצרכנים גדולים.

מהם השינויים במבנה משק החשמל הצפויים בעקבות הסכם הרפורמה?

מקטע הייצור – חברת החשמל תמכור ליצרני חשמל פרטיים, במהלך 6 השנים הקרובות 5 תחנות כח – רידינג (ת"א), אשכול (אשדוד), אלון תבור, רמת חובב וחגית שבהם 20 יחידות ייצור. במקביל החברה תוכל להקים שתי תחנות כח חדשות. כתוצאה מהמהלך, בתום 6 שנות רפורמה ירד נתח הייצור של חברת החשמל ל- 40% מכושר הייצור.

מקטע ההולכה, ההשנאה והחלוקה – ישארו בידי חברת החשמל אשר מתחייבת (אך לא כחלק מהסכם הרפורמה) להשקיע במערכת ההולכה והחלוקה כ- 3 מיליארד ₪ בכל אחת מ-5 השנים הקרובות.

יחידת ניהול מערכת החשמל תועבר לבעלות וניהול חברה ממשלתית חדשה ונפרדת.

נושאים נוספים בהסכם

עובדים – פיטורים ופרישה מרצון של 2,800 עובדים מתוך 12,000 עובדים כיום, תוך מתן פיצויי פרישה נדיבים לפורשים ומענקים לעובדים הנותרים.

עלות הרפורמה – 7-8 מיליארד ₪, מתוכם עלות פיצויי הפרישה והמענקים לעובדים הפורשים והנותרים כ- 6 מיליארד ₪.

הפחתת הכח העודף של העובדים – עובדי החברה יוותרו על "זכויות" שונות שהשיגו במהלך השנים כמו זכות ווטו על פיטורין וקליטת עובדים.

מקטע הייצור

התחנות שעל חברת החשמל למכור הינן תחנות מיושנות ולא יעילות שעלות התפעול והתחזוקה שלהן גבוהות, בנוסף, על רוכשי התחנות להעסיק את העובדים "בתנאי העסקה של חברת החשמל" במשך 5 שנים לאחר רכישת התחנה. המשמעות יצרני החשמל הפרטיים שיקנו את תחנות הכח של חברת החשמל ייצרו חשמל בתחנות של חברת החשמל, עם עובדים בתנאים של חברת החשמל ותוספת תקורות של יצרן פרטי. האם בעלי התחנות החדשים יוכלו בתנאים כאלו למכור חשמל זול יותר? כנראה שלא. לעומת זאת התחנות שתקים חברת החשמל יהיו מודרניות ביעילות וזולות יחסית לתפעול ואחזקה ועם תחנות כאלה, תוכל חברת החשמל להתחרות בתנאים לא הוגנים ביצרני חשמל פרטיים.

מקטע ההולכה, ההשנאה והחלוקה

מקטע זה הינו ליבת המערכת והמונופול הטבעי (אין הגיון לפרוס רשתות חשמל מתחרות) אך באופן מפתיע, הנושא כלל לא מטופל במסגרת הסכם הרפורמה. חברת החשמל השקיעה בשנה האחרונה מעט מאוד ברשת ההולכה הארצית והתוצאה הינה חוסר קיבולת מספיקה ברשת המטילה מגבלות קשות על הכנסת יצרני חשמל פרטיים.

הסיכום לפיו חברת החשמל תשקיע בפיתוח ההולכה והחלוקה 3 מיליארד ₪ בשנה במשך 5 השנים הקרובות אינו מעוגן בהסכם. הרפורמה ולמעשה ועד העובדים יוכל "לתקוע" את פיתוח רשת החשמל בשלל תירוצים כל אימת שמשהו לא ימצא חן בעיניהם.

אומנם משרדי האנרגיה והאוצר טוענים כי קיימות סנקציות מהותיות על חברת החשמל אם זו לא תעמוד ביעדי תוכניות הפיתוח, אך במציאת אנו יודעים מה משמעותה של התחייבות נטולות סנקציות ממשיות.

מימון הרפורמה

מלכתחילה הרפורמה הזו היתה אמורה לממן את עצמה, כלומר מכירת תחנות הכח ליצרנים פרטיים היתה אמורה להיות הבסיס למימון כלל התשלומים לעובדים המפוטרים והפורשים ולעובדים הנותרים. התוצאה המעשית, בסופו של יום, היא שמלוא עלות הרפורמה יוטל על הציבור באמצעות תעריף החשמל מה שאומר שב- 8 השנים הקרובות משקי הבית לא יראו באמת הפחתה במחיר החשמל.

בהסכם הרפורמה במשק החשמל יש אם כן, 3 כשלים מהותיים:

1. חברת החשמל תשאר כספק חשמל מהותי 40% במשק החשמל וזאת במקום הוצאת כל תחום הייצור מידי חברת החשמל לתחרות.

2. חברת החשמל אינה מחוייבת כחלק מההסכם לפיתוח רשת ההולכה ולא קיימת זיקה בין העמידה ביעדי תוכנית הפיתוח לבין מתן הפיצוי לעובדים.

3. מלוא עלות הרפורמה מוטלת על הציבור.

אז מה? יש כאן רפורמה? או כאילו רפורמה?

יש קצת רפורמה ובעיקר כאילו רפורמה.... אין ספק שהפחתת הכח המונופוליסטי של חברת החשמל בתחום הייצור, תוספת השקעות משמעותית ברשת ההולכה, ייעול משמעותי של חברת החשמל והעברת ניהול מערכת החשמל לידי חברה ממשלתית נפרדת יתרמו בטווח הארוך לשינוי מבני במשק החשמל. אבל, הסכם היסטורי בוודאי שאין כאן.