• Yoav Armoni

בית העלמין אוקופובה וורשה (2)

וורשה - בית העלמין היהודי Okopowa – תקופת השואה

השבוע נמשיך את הביקור שלנו בבית העלמין של וורשה, אך הפעם נתמקד בדמויות שפעלו בגטו וורשה מעת הקמתו ועד למרד גטו וורשה, בשנים 1941-1943.

במהלך תקופה זו היה בית העלמין לא רק בית למתים, אלא, בעיקר, בית לחיים. בבית העלמין מצאו מסתור הבורחים מהגטו אל החלק הארי ויהודים שהיו מבוקשים על ידי הגסטאפו והמשטרה היהודית. דרך בית העלמין הוברחו כלי נשק ותחמושת והתקיימו בו פגישות חשאיות של אנשי המחתרת. בנוסף לכך, בחלקות הפנויות הקימו חברי תנועת הנוער בורוכוב של "פועלי ציון" גינה ובה גידלו ירקות.

רבי קלונימוס קלמן שפירא – "אש קודש" – האדמו"ר מפיאסצ'נה

האדמו"ר רבי קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה (המכונה "אש קודש" על שם ספרו), היה דמות מופת עוד לפני המלחמה, וביתר שאת בתקופת קיומו של גטו וורשה. את דמותו של האדמו"ר מפיאסצ'נה מציגים ליד מצבת קבר בנו, הרב אלימלך בן-ציון שפירא, שנפצע קשה בתחילת מלחמת העולם השניה בהפצצות חיל האויר הגרמני על וורשה, ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו.

האדמו"ר מפיאסצ'נה נולד בי"ט אייר תרמ"ט (1889) ובהיותו בן 24 בלבד הוכתר כרבה של העיירה פיאסצ'נה ליד וורשה. לאחר הכיבוש הגרמני, גורשו יהודי פיאסצ'נה עם האדמו"ר לוורשה. האדמו"ר מפיאסצ'נה שרד את תקופת הגטו, ולאחר מרד גטו ורשה, נשלח עם יהודים שנותרו בחיים למחנה טרווניקי במזרח פולין, שם נרצח במסגרת ארועי "חג הקציר" ב – 3 לנובמבר 1944.

תפיסת עולמו החינוכית של האדמו"ר מפיאסצ'נה היתה ייחודית והטילה על המחנך את האחריות לחינוכו והדרכתו של התלמיד. על פי תפיסתו התלמיד הינו כחומר ביד המחנך, והחובה על המחנך לעמול על נפשו של התלמיד על מנת לגלות את כוחותיו ואת הפוטנציאל שבו.

האדמו"ר מפיאסצ'נה נודע בכל רחבי פולין עוד לפני מלחמת העולם השניה ורבים הצטרפו לקהל חסידיו. עוד לפני השואה כתב ספרים רבים העוסקים בחינוך, אולם הספר הידוע ביותר שלו הוא הספר "אש קודש" שנכתב בגטו ורשה בשנים 1940-1942 והמבוסס על דרשות שעסקו בחידושי תורה על פרשות השבוע, ואשר נאמרו בתוך המציאות הקשה של רעב, מגיפות, מחלות, תמותה רבה וייאוש וחוסר התקווה בעקבותיהם ששררו בגטו ורשה. בדרשות אלו מבקש האדמו"ר, כמנהיג רוחני, לנחם את שומעיו ולחזק את רוחם על מנת שלא יאבדו את התקווה גם בימים הקשים והנוראים ביותר בגטו וורשה.

אל קברו של בנו של האדמור מפיאסצ'נה מגיעים מקצה השדרה המרכזית, פונים שמאלה עד שרואים מימין שני "אוהלי" אדמו"רים. לידם נמצא קברו של בנו של האדמו"ר, הרב אלימלך בן-ציון שפירא.


אנדרטת ה"בונד"

אנדרטת ה"בונד" מנציחה תנועה, שהיתה מאוד מרכזית בציבוריות היהודית פולין בתקופה שבין המלחמות. התנועה הזו שנעלמה לחלוטין יחד עם כל יהדות פולין נקראת "בונד".

ה"בונד" היתה תנועת פועלים שנוסדה בסוף 1897 בוילנה (המילה "בונד" שפירושה איגוד, הינה קיצור של "יידישער ארבעטער-בונד אין רוסלאנד, ליטע אונד פוילן") – "ברית עובדים יהודים ברוסיה, ליטא ופולין").

תנועת ה"בונד" היתה תנועה חילונית – סוציאליסטית, אשר שללה בתוקף את הציונות ואת התרבות והשפה העברית, וראה ביידיש את שפתו הלאומית של העם היהודי במזרח אירופה. התנועה פעלה לשוויון זכויות ליהודים ובשנים 1936-1939 ניהלה מאבק עיקש בגורמים האנטישמיים בפולין. בשנים אלו הצטרפו אלפי חברים לתנועה והיא פתחה סניפים רבים נוספים ובנתה תשתית רחבה של פעילות - רשת החינוך האידישאית "צישא", ארגוני ילדים ונוער ("צוקונפט" ו"סקיף"), ארגון ספורט וארגון נשים וה"בונד" עולה להנהגת הקהילה היהודית בפולין.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנהיגי ה"בונד" (בניגוד למנהיגות התנועה הציונית ובעלי הממון) נשארו בוורשה והמשיכו בפעילות מחתרתית בגטו, הפעילו מטבחים ציבוריים, יצרו ארועי תרבות ואף הוציאו לאור עיתון. יחד עם זאת שללו בתוקף כל שיתוף פעולה עם התנועות הציוניות. לאחר שהחלו הגירושים בקיץ 1942, מרבית הפעילי ה"בונד" אבדו והתנועה החלה להתפורר.

ב- 1943, כאשר כבר ברור כי הגרמנים עוסקים בהשמדת יהדות פולין, ה"בונד" החל לשתף פעולה עם ארגון האי"ל ולוקח חלק משמעותי במרד גטו ורשה.

עם השמדת יהודי פולין, נעלם גם ה"בונד" וסופה של יהדות פולין היא גם סופו של ה"בונד".

אנדרטת הבונד נמצאת בצד שמאל של השדרה המרכזית, במררחק קצר יחסית מאיזור הכניסה.


אדם צ'רניאקוב – יו"ר היודנראט בגטו וורשה

אדם צ'רניאקוב נולד בוורשה ב- 1880 למשפחה מהמעמד הבינוני, למד הנדסה בפוליטכניקום של וורשה והשתלם בדרזדן שבגרמניה. צ'רניאקוב היה יהודי ומתבולל תרבותי, כלומר אימץ את אורח החיים, השפה והתרבות הפולנית בקרבה חי.

באוקטובר 1939, לאחר הכיבוש הגרמני, התמנה על ידי הנאצים לראש היודנראט בוורשה. על אף שהוצע לצ'רניאקוב סרטיפיקט לארץ ישראל, אולם הוא סרב וראה את ייעודו להישאר בוורשה ולתמוך בקהילה בשעותיה הקשות.

בנובמבר 1940 צ'רניאקוב מצטווה על ידי הנאצים להעביר את היהודים לגטו. צ'רניאקוב לא האמין שכוונת הנאצים הינה השמדה והמשיך לעודד את היהודים להחזיק מעמד ולשרוד.

ביולי 1942 הגרמנים דורשים מצ'רניאקוב כי היודנראט יספק בכל יום מכסה של 6,000 יהודים אשר יגורשו ל"יישוב מחדש במזרח". לצ'רניאקוב "יורד האסימון" ביחס לכוונה האמיתית של הגרמנים והוא אינו ממלא את ההוראה. 2 קציני גסטאפו מגיעים למשרדי היודנראט ומבהירים לו כי אין לו ברירה. לאחר שעזבו, צ'רניאקוב מבקש מהעוזרת שלו כוס מים ונסגר בחדרו.

לאחר זמן מה נמצא צ'רניאקוב ישוב על כיסאו, מת. על השולחן חצי כוס מים, בקבוק רעל ושני מכתבים קצרים, אחד לאשתו והשני ליודנראט.

על אף שצ'רניאקוב התאבד, הוא נקבר בבית הקברות ולא ליד הגדר כמנהג מסורת ישראל וזאת בשל הערכת הקהילה היהודית את פועלו כיו"ר היודנראט. ה"מצבה" כוללת גם אנדרטה שהקימה אשתו לזכרו ולזכר בנם שנעלם ועקבותיו לא נודעו.

קברו של אדם צ'רניאקוב נמצא בקרבת רחבת הכניסה, בשביל השני העולה שמאלה מהשדרה המרכזית.


קברי האחים

מעת הקמת גטו ורשה, בנובמבר 1941, וביתר שאת מתחילת שנת 1942, הגיעה התמותה בגטו ורשה למימדים בלתי נתפסים.

תנאי החיים בגטו – הצפיפות האיומה, תנאי הסניטציה הירודים ומנות המזון הדלות הביאו לתמוותה בהיקפים עצומים, כ-100,000 איש בשנה, כ- 8,000 איש בחודש, שמתו ממחלות, מרעב, מתשישות ומקור.

במצב זה, בהיעדר אמצעים לקבורה יחידנית (תכריכים, ארונות עץ) לא נותרה ברירה לראשי היודנראט אלא להורות ל"חברא קדישא" לקבור את הנפטרים בקברי אחים.

בבית הקברות נכרו מספר בורות עצומים. הנפטרים שהוצאו על ידי משפחותיהם אל הרחוב, נאספו בעגלות והובלו לבית העלמין, שם נקברו בקברי האחים.

בחלקת קברי האחים המסומנת באבנים עליהם משורטט פס שחור, כדימוי למצבה או לטלית, טמונים כ- 50,000 מקורבנות התמותה בגטו וורשה.

על מנת להגיע לקברי האחים יש לעלות בשביל העולה מרחבת הכניסה.


איך מגיעים ?


בית הקברות היהודי בוורשה

Cmentarz Żydowski przy ul. Okopowej

Ul. Okopowa 49/51 Warszawa

אתר האינטרנט של הקהילה היהודית בוורשה www.warszawa.jewish.org.pl

יואב ערמוני  / yarmoni@gmail.com054-2022420

© כל הזכויות שמורות ליואב ערמוני 

עיצוב ובניית אתרים : www.wixandme.com

יואב ערמוני

מנהיגות, ניהול והובלת ארגונים 

  • LinkedIn Social Icon